<h1>ארחות חיים הלכ' ברכות סימן כ"ט</h1>
<h2>דף לט.</h2>
וכמה יאכל אדם וישתה וצריך לברך בסוף. הסכימו כל הגאונים ז"ל שכל דבר שאין בו כזית או אינה בריה שלימה אין מברכין אלא לפניו בלבד כדי שלא יהנה מן הע"הז בלא ברכה אבל לאחריו אין מברכין כלל וה"ה למי ששתה איזה משקה ואין בו שיעור רביעית דמברך לפניהם ברכה הראוי' להם ואחריהם ולא כלום וכן כתב הרשב"א ז"ל. ועל דבר שיש בו כזית אע"פי שאינו בריה שלימה או שהיא בריה שלימה אעפ"י שאין בו כזית כגון גרעין של רמון או של ענב או גדגדניות וכיוצא בהם מברך עליהם תחלה וסוף ברכה הראויה להם, וה"ה אם שתה רביעית מאיזה משקה שישתה וכן נמי כתב בירושלמי. ויש מקשים על זה ממה ששנינו בתלמוד אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחלה וסוף ומקש' התלמוד ולמה בירך לבסוף והלא אם יוציאו הגרעין ממנו לא ישאר בו כזית ופחות מכזית אין מברכין עליו לבסוף ומשני זית גדולה היתה שהיה בו שיעור זית בינוני בלתי הגרעין. וא"כ הוא שאין להקפיד על דבר שהוא בריה מה לו להשיב ולתרץ זית גדול' היתה תיפוק לי שהיתה בריה שלימה וכמו כן תירץ הירושלמי כדאמרי' התם שלפיכך בירך ר' יוחנן לבסוף לפי שהיא בריה שלימה. והר' יונה ז"ל היה מעמיד תלמוד שלנו עם הירושלמי ואומר שאם הוא דבר שאין דרך לאוכלו עם גרעינין כגון זית וכיוצא בו שצריך שיהיה בו שיעור לבד הגרעינין שמאחר שאין דרך לאכלו עם הגרעין לא ישאר בריה שלימה כשמוציאין ממנו הגרעין ומפני זה הוצרך התלמוד להעמיד הדבר בזית גדול אבל דבר שדרך לאוכלו עם הגרעין כגון פרידה של ענב או של רמון או של גדגדניות וכיוצא בהן אע"פי שאין בו כזית בין הכל דנין אותו לבריה שלימ' ומברכין עליה תחלה וסוף וכן דעת הרשב"א ז"ל.
